פסק-דין בתיק ע"פ 72012/05

1.          לפני ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט לתעבורה בנתניה (כב' השופט הלוי) שניתן ביום 10.10.2005 ב- תיק תעבורה 5770/05 .

            העבירות בהן הורשע המשיב: נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח.

            העונשים שנגזרו בגין עבירות אלה: מאסר על-תנאי לתקופה של שנה, שהוטל ב- תיק 12298/02 (תעבורה-חדרה) , הוארך בשנתיים נוספות; פסילה בפועל בת שנתיים; פסילה על-תנאי בת 6 חודשים שהופעלה מ תיק 12298/02 הנ"ל , במצטבר; קנס בסך 2,000 ש"ח.

2.          לטענת בא-כוח המערערת, טעה בית-משפט קמא בשעה שהורה על הארכת מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המשיב בתיק התעבורה בחדרה.

מפנה ל- ע"פ 656/85 מדינת ישראל נ' חאמד מחמד, פ"ד מ(2), 726 , ממנו עולה כי בהעדר נסיבות אישיות מיוחדות שתצדקנה הפעלת חלק מהעונש המותנה בחופף למאסר, יהיה העונש המותנה במצטבר לעונש נוסף, שאם לא כן, אין בעונש המותנה כדי לשמש הרתעה והוא מאבד ממשמעותו.

            מוסיף וטוען בא-כוח המערערת כי בית-משפט קמא טעה כשחרג לקולא ממדיניות ענישה לנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון-נהיגה תקף. פסיקת בית-המשפט העליון מורה כי יש לגזור עונשי מאסר בפועל ופסילה לתקופה ממושכת בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה. מפנה ל- ע"פ 324/88 אבראהים בן סולימאן אלאעסם נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3), 728 ; ל- רע"פ 2016/02 אבראהים קנטארי נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 116 ;וכן ל- רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 2487 , בו נידון מי שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה למאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים ופסילה בפועל לתקופה של 3 שנים.

3.          בא-כוח המשיב טוען כי אין מקום להפעיל המאסר על-תנאי בן השנה שנגזר בבית-משפט לתעבורה חדרה ואשר הוארך בשנתיים נוספות בבית-משפט לתעבורה בנתניה, זאת מאחר וההוראה בגזר-הדין להאריך המאסר המותנה בטלה מעיקרה. זאת מאחר ובמועד גזר-הדין לא נכח המשיב בדיון, אף שהיה מיוצג. מפנה לספרו של המחבר יעקב קדמי, "על סדר הדין בפלילים", חלק שלישי, עמ' 243 , שם מצויין כי אם הוטל מאסר על-תנאי או הוארך מאסר על-תנאי שלא כחוק - כאילו לא ניתן מלכתחילה.

לחילופין עותר לבית-המשפט, כי אם ימצא בית-המשפט להפעיל המאסר, כי אז מבקש להפעיל חלק ממנו בעבודות-שירות, כך שלא יישלח המשיב אל הכלא, זאת בשל נסיבות אישיות, שכן מדובר במשיב קשה-יום. אביו חולה נפש. המשפחה מטופלת על-ידי המחלקה לשירותים חברתיים.

4.          דינו של הערעור להתקבל.

סעיף 128 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " החסד"פ"), מתייחס לשפיטה שלא בפני הנאשם, וכך נאמר בו:

"נאשם שהוזמן לתחילת המשפט ולא התייצב, מותר לדונו לא בפניו -

(1)       אם הוא נאשם בחטא או בעוון והודה בהודיה שבכתב בכל העובדות הנטענות בכתב-האישום, ולא טען בה עובדות נוספות שיש בהן לכאורה כדי לשנות את תוצאות המשפט;

(2)       אם ביקש שמשפטו יתנהל שלא בפניו והוא מיוצג בו על-ידי סניגור, ובית-המשפט סבור שלא יהיה בשפיטתו שלא בפניו משום עיוות דין לנאשם, אולם רשאי בית-המשפט, בכל שלב של המשפט, לצוות על התייצבות הנאשם."

            סעיף 129 לחסד"פ אף הוא רלוונטי לענייננו, ובא לאמור:

"129.   אין לגזור מאסר לא בפני הנאשם [119] [תיקון: תשס"ו]

נידון נאשם לא בפניו על-פי סעיף 128(1) , לא יגזור עליו בית-המשפט עונש מאסר אלא אם ניתנה לו תחילה הזדמנות להשמיע את טענותיו לעניין העונש בהתאם ל סעיף 192 . אין באמור בסעיף זה כדי למנוע מבית-המשפט להטיל מאסר במקום קנס, ובלבד שבהזמנה למשפט צוין שניתן להטיל מאסר כאמור אם הנאשם לא יתייצב; צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שניתן שלא בנוכחות הנידון או סניגורו יבוצע בהתאם להוראות סעיף     129א(ג) ."

            מכאן, שעל-פי לשון החוק, סעיף 129 לא חל על סעיף 128(2) לחסד"פ, ועל-כן אין פגם בגזר-הדין.

            יתרה מזאת. גזר-הדין בבית-משפט לתעבורה חדרה ניתן בשעה שהמשיב היה מיוצג. בא-כוח המשיב עם בא-כוח התביעה הגיעו להסדר-טיעון. העונש תואם הסדר-הטיעון.